נר איש וביתו

נר ראשון של חנוכה תשפ"ה

נר ראשון. אור קטן, בודד.

כמו תחושת הבדידות של נשמה שיורדת לעולם ולא מוצאת מקום ומנוח.

"ביקש יעקב למצוא שלווה.." האם יש משהו לא בסדר בחיפוש שלווה, בית ושייכות?

בחוויה האישית שלי התשובה לכך קשורה מאד להבנה שיש רובד של בדידות שאין מנוס ממנו.

"החירות היחידה נובעת מהבנה שאין לנו שייכות באף מקום בעולם. אנו שייכים בכל מקום - בשום מקום. המחיר גבוהה, השכר עצום" (מאיה אנגלו)

בקשת השלווה קשורה מאד בעיני לצורך הבסיסי שלנו להרגיש שייכים, חלק ממשהו שהוא גדול מאיתנו, היכולת להיות מי שאנחנו ולהרגיש "בבית" עם אחרים.

כדי להיות חלק אנחנו עשויים לשלם מחירים כבדים דרך ריצוי, התחזות, אבדן זהות ועוד. אבל יש דרך אחרת, והיא דורשת אומץ. עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב. אין לנו חירות ומנוס אלא אם נבחר להיות כנים, אמיתיים, נאמנים לחוזה הנשמתי - למי שאנחנו, למי שנועדנו להיות כאן בעולם.

רק אז יש לנו את היכולת להאיר - תחילה לעצמנו, למשפחתנו ואז גם לעולם.